נשים מדברות גוף

על היחסים שלנו עם המראה שעל הקיר, המראה שלנו והגוף.

​

קיץ. חם. את מתה ללכת לים אבל... אי אפשר.  לא עשית רגליים :(

​

את מגיעה לעבודה עם תספורת חדשה, וזוכה לתגובות  נסערות:  

"שוב הסתפרת? למה את לא מאריכה?? תהיי קצת יותר נשית. קצת...".

​

נתקלת בחברה מהעבודה הקודמת, והדבר הראשון שהיא אומרת לך: "ואו! ממש רזית!". פתאום הגוף שלך נמדד.

​

אנחנו חיות בחברה שאומרת לנו איך "צריך להיראות", מה יפה ומי לא, מה צריך לעשות כדי להיות יפה, והכי מכאיב- מי שווה ורצויה ומי לא.

​

אולי זו הגיסה שממליצה בסוד על דיאטת קסם, או אמא שמעירה על הקימטוטים, דודה בלומה שמשתבצת מהקעקועים,

וכמובן מבטים והערות של אנשים ברחוב ומודלים "מושלמים" מכל עבר.

 

גם אם אנחנו לא כבר לא מאמינות לזה, מבינות את השקר ועיבודי הפוטופוש, משהו מזה עדיין חודר מתחת לעור.

אנחנו מסתכלות על הגוף מבחוץ, ופחות מרגישות מבפנים.

​

מוזמנת להשיב בעלות על הגוף- להתחבר אליו – לעצמך.

מוזמנת לסדנה אינטימית, שבה נבדוק מה קורה לנו מול המבט החיצוני על הגוף, נרגיש את הגוף מבפנים, וגם נגיד לו תודה.​​