ירדן, עזבה לאחרונה את בית הוריה והחלה עבודה חדשה.

ירדן מתמודדת עם ביישנות ובדידות שהחמירו בעקבות השינויים האחרונים.

היא החליטה להתחיל טיפול לאחר שהבינה, 

לדבריה ש'כבר מספיק רע לי. אני רוצה לשנות את זה'.

​

בתחילת התהליך ביננו אני מבקשת מירדן לעמוד, בעמידה הטבעית והרגילה שלה,

ולשים לב למה היא חשה בגוף, למחשבות או רגשות.

"אני כמו קפיץ מתוח מבפנים", לבקשתי ירדן מגדילה את התחושה, את המתח.

 הנשימה שלה, שרדודה בדרך כלל, כמעט נעלמת.

"זה מפחיד. אני לא יודעת ממה אבל אני ממש מפחדת עכשיו".

אני מנחה את ירדן לנשום עמוק ולאט יותר. הקפיץ מרפה קצת, האימה נרגעת.

​

עם זאת, ירדן אומרת- "זה מרגיש מאוד חשוף. לא מוגן".

הכיווץ והמתח משמשים את ירדן להגן על עצמה, ובשלב הזה זה עדיין מנגנון חשוב עבורה.

בהמשך הטיפול, "מדד הקפיץ" שימש אותנו לזהות מתי בטיפול, ובחיים, ירדן חשה חשופה מדי.